חופי אילת שונים מכל חוף אחר בישראל בכך שהם יושבים על מפרץ סגור יחסית ולא על ים פתוח. התוצאה המעשית: גלים נמוכים בהרבה מאלה שבים התיכון ברוב ימות השנה, ומים צלולים.
רצועת החוף של אילת נמשכת כ-14 קילומטרים לאורך המפרץ, אבל מספר חופי הרחצה המוכרזים בה קטן — חמישה בלבד. זה הופך את ההבדלים ביניהם למשמעותיים יותר ולא פחות.
הצלילות היא גם הסיבה שהשנורקלינג והצלילה כאן הם הפעילות המרכזית ולא הרחצה עצמה. מכאן נובע דבר שמשנה איך קוראים את הנתונים בעמוד הזה: ראות המים היא הנתון הרלוונטי כאן, לא גובה הגלים. במפרץ שקט ברוב השנה, גובה גלים של 0.3 מ׳ אינו אומר דבר על איכות היום לצלילה — עכירות אחרי סערה במדבר כן.
חלק מרצועת החוף נמצא בתחום שמורת האלמוגים. השונית היא מערכת אקולוגית מוגנת בחוק: אסור לגעת בה, לדרוך עליה, לשבור ממנה או להוציא ממנה דבר. ההגבלה חלה גם על מי שנכנס למים בלי ציוד צלילה — דריכה על השונית במים רדודים היא הנזק הנפוץ ביותר שנגרם לה.
הבדל אחרון שכדאי להכיר: בשונה מהים התיכון, שבו עונת הרחצה המוכרזת מסתיימת בסתיו, מפרץ אילת מתפקד כיעד רחצה לאורך כל השנה. טמפרטורת המים כאן אינה יורדת לערכים שמונעים כניסה גם בחודשי החורף, וזה הופך את החופים האלה לחריגים בנוף חופי ישראל.
5 חופים מוכרזים באזור
מקורות: משרד הבריאות — מפת איכות מי הרחצה · משרד הפנים — רשימת חופי הרחצה המוכרזים · מרשם החופים המוכרזים · ההיתר לרחצה וקביעת חריגה הם של משרד הבריאות, לא שלנו.